פסק הדין שלל את האפשרות לקבוע מראש וללא דיון כי 60 אחוז מהוצאות בית הקפה תהוונה הוצאות משרד.
בפסק דין ה”פ 5523-11-18 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפני השופט אבי גורמן ביום 24 בדצמבר 2018, בית המשפט דחה את תביעת חברת משרד בקפה ח.א.ד.ל. בע”מ לתת סעד הצהרתי לפיו הוצאות בית קפה שתוגדרנה כהוצאות משרד כפי שיוסבר בהמשך מוכרות בניכוי לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (כלומר מהוות הוצאה מוכרת) וכי ניתן לדרוש את מע”מ התשומות הגלום בהן בחזרה לפי חוק מע”מ.
ראשית, יש לתאר במה מדובר. כיום, קיימת תופעה ולפיה בעלי עסקים רבים במיוחד כאלה שאין ברשותם משרד פרט לביתם נוהגים לעבוד ולערוך פגישות בבתי קפה. הוצאות בית הקפה מהוות מבחינתם תחליף לעלויות המשרד.
מנגד, לפי עמדת הרשות למיסים, עלויות בית הקפה כוללות הן רכיב עסקי והן רכיב פרטי שלא ניתן להפריד ביניהם ולכן הן אינן מוכרות (פרט להוצאות אירוח של אורחים מחו”ל בתנאים שנקבעו ואשר אינם נידונים כאן).
חברת מיזם בקפה בע”מ התקשרה עם בתי קפה ולקוחות פוטנציאלים. החברה פיתחה אפליקציה דרכה ניתן להירשם ולטעון אותה בכסף. החברה משלמת לבית הקפה ומספקת ללקוחות (בעלי העסקים שאין ברשותם משרד) שתי חשבוניות. אחת בשיעור של 60 אחוז מהתשלום לבית הקפה המוגדרת כשירותי משרד. השנייה בשיעור של 40 אחוז מאותו התשלום היא בגין המזון והמשקאות שנצרכו. החשבונית הראשונה בגין שירותי משרד לטענת החברה מוכרת במס שהרי שירותי משרד מוכרים במס ואילו השנייה מגלמת את אותו חלק של אירוח שאינו מוכר במס.
כך ניתן לטענת החברה לתקן את העוול ולפיו עלויות ניהול משרד של אלה הרואים בבית הקפה את משרדם אינן מוכרות במלואן.
הסעד התייחס לאחר תיקון רק להיתכנות עקרונית של הפתרון שאפליקציה הציעה ולא לחלוקה הספציפית של 60 אחוז לעומת 40 אחוז.
יש להבהיר שהחברה החלה בפעילות בשנת 2018. לכן, מס הכנסה לא ערך כל דיון אל מול הנישומים לקוחות החברה עד למתן פסק הדין. הסיבה לבקשת הסעד על ידי החברה הייתה שבחודש אוקטובר נשאל מנהל רשות המיסים מר ערן יעקב אודות המיזם של החברה והוא טען בחריפות נגד ההסדר שהציעה (פיצול החשבונית לשירותי משרד ולאירוח מצד שני) והוסיף שהרשות למיסים לא תסכים אליו.
כתוצאה מדברי רשות המיסים לקוחות ובתי קפה רבים ביטלו את ההתקשרות עם החברה הואיל והבינו מדברי מנהל רשות המיסים כי גם הוצאות שירותי המשרד שהוציאה החברה בשל התשלום לבית הקפה לא תוכרנה. כדי למנוע את הנזק האמור החברה בקשת את הסעד מבית המשפט.
רשות המיסים התנגדה וביקשה לסלק על הסף את בקשת החברה מהטעמים שיש לשמר את ייחודיות ההליכים שנקבעו בדיני המס וכי אין יריבות ישירה בין הצדדים. במילים אחרות אין שום סיבה לתת פסק דין הצהרתי לחברה כשנושא ההכרה בהוצאות בתי הקפה צריך להתברר בין הרשות למיסים לנישומים בהליך המקובל.
בית המשפט כאמור דחה את תביעת החברה. הוא אמנם טען כי הוא רואה חשיבות לטפל בסוגיית ההכרה במלוא הוצאות ניהול העסק שיש לבעלי העסקים שאין ברשותם משרד. אלא שהוא קבע שמחלוקות בעייני מיסים צריכות להתברר במסגרת הליכי השומה שנקבעו בדיני המס כפי שגם נקבע בפסקי דין קודמים. הליכי השומה כוללים הגשת דוח, בחינת הדוח על ידי הרשות למיסים לעיתים גם אל מול הנישום ו/או המייצג שלו, במידה ולא קבלה את עמדת הנישום הגשת השגה על ידו. ההשגה נידונה אצל רשות המיסים ואל מול הנישום (ו/או באמצעות המייצג שלו). במידה ועדיין לא קיימת הסכמה בין הצדדים גם לאחר הדיון הנושא מובא לפתחו של בית המשפט.
בקשתה של החברה נערכה לפני שנערך כל הליך שומה בנושא. בית המשפט נדרש לגבש עמדה עקרונית מבלי שהנושא נידון באופן יסודי ומעשי בהליכי השומה המקובלים. בנוסף, הרי שהחברה אינה הצד אשר נידון בהליכי השומה ואשר תוצאות המס יחולו לגביו. ולכן בית המשפט דחה כאמור את הבקשה על הסף.
בקשתה של החברה אמנם נדחתה מסיבות פרוצדורליות. יחד עם זאת במישור העקרוני בית המשפט הוסיף: “חברת משרד בקפה, מפנה בפועלה את תשומת הלב לסוגיה לה ראוי לתת את הדעת. נישומים שאין ברשותם משרד, נזקקים לצורך פעילותם העסקית לקיים פגישות בבתי קפה. רכיב מסוים מההוצאה לה נישומים מסוג זה נזקקים, אכן ראוי שיוכר ובדרך כזו או אחרת יילקח בחשבון. אם לא תאמר כן, נמצאת מתעלם מהוצאה אמיתית שהייתה לנישום והמס שיוטל על רווחיו, בהכרח לא יהיה מס אמת”.
למרות הדברים בפסקה האחרונה השורה הסופית היא כי ההליך שהציעה החברה שאפשר למי שאין ברשותו משרד ונוהג להיפגש/לעבוד בבית הקפה להכיר בחלק מההוצאות בית הקפה כהוצאות משרד לא קיבל את הגושפנקא של בית המשפט בהליך המשפטי שתואר פה.
